החלטה בתיק ע"ע 48067-10-11

רכבת ישראל בע"מ                                                                           המבקשת

-

1. משה חזות

2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

3. ועד העובדים במרחב צפון של רכבת ישראל בע"מ                                המשיבים

   בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן

נציג עובדים מר יצחק הרפז,                            נציגת מעבידים גב' דיתי שרון

בשם המבקשת: עו"ד איתמר נצר

בשם המשיב 1: עו"ד שרן שאול, עו"ד חי בר-אל

ה ח ל ט ה

שופטת לאה גליקסמן

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בחיפה מיום 26.9.11 (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יוסף הלפרין; תע"א 4548-03). בפסק הדין הורה בית הדין לרכבת ישראל (להלן- הרכבת וגם המבקשת) להחזיר לעבודה את המשיב 1 (להלן - המשיב), לא יאוחר מיום 1.12.11, לתפקיד אשר יתאים לכישוריו ולמצבו הבריאותי. כמו כן חויבה הרכבת לשלם למשיב שכר בסך של 372,568 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.09 ועד למועד התשלום בפועל והוצאות משפט בסך של 50,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.         המשיב הועסק ברכבת החל מיום 8.9.1996. בשנת 2003 הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בחיפה, בה עתר להורות לרכבת ולנושאי תפקיד בה לחדול מלהתנכל לו עקב תלונות שהגיש ושחיתויות שחשף. במהלך ההליך המשפטי פוטר המשיב מעבודתו ביום 17.10.04. בעקבות פיטוריו, עתר המשיב לסעד המחייב את הרכבת לחזור בה מהחלטתה ולהשיבו לתפקיד, תוך שמירה על זכויותיו. עוד עתר המשיב לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין והשכר המתחייב מכך.

3.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה. לעניין היותו של המשיב  בגדר "חושף שחיתויות" קבע בית הדין האזורי כי מעדויות מבקר הפנים ברכבת והממונה הישיר של המשיב עולה כי תלונות רבות שהוגשו על ידי המשיב בעניין פגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין ובחלקן גם על הפרת חיקוקים במקום העבודה, נמצאו מוצדקות ואמיתיות. בנסיבות אלה קבע בית הדין כי המשיב הוא בגדר "חושף שחיתויות" וככזה חל בעניינו והוא זכאי להגנה הקבועה בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז- 1997. בית הדין האזורי הוסף וקבע כי עקב התלונות שהגיש, עקב דרישתו לקיום בחירות ליו"ר הוועד ולוועד ועקב כך שביקש להיבחר לוועד בעצמו והחתים עובדים בעניין זה סבל המשיב מהתנכלויות ורדיפה, שבאו לידי ביטוי, בין היתר, בתלונות רבות שהוגשו כנגד המשיב. כפועל יוצא מכך, קבע בית הדין כי המשיב פוטר מעבודתו עקב הגשת תלונותיו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים.

4.         לעניין הליך פיטוריו של המשיב קבע בית הדין האזורי כי בהחלטת ועדת הבירור השנייה אשר החליטה על פיטורי המשיב נפלו פגמים רבים, כמפורט להלן: מרבית התלונות ששימשו בסיס להחלטה על פיטוריו לא הועברו למשיב בסמוך להגשתן ולא ניתנה לו הזדמנות להגיב עליהן; הנהלת הרכבת לא ביררה את התלונות בסמוך להגשתן; הרכב ועדת הבירור השנייה אשר דנה בפיטוריו של המשיב היה פגום, לנוכח העובדה כי אחד מחבריה היה "נעול ברצונו" לפטר את המשיב, וחבר נוסף היה בניגוד עניינים מובהק, לנוכח העובדה שהמשיב הגיש נגדו תלונות רבות; ועדת הבירור השנייה דנה בעניינו של המשיב ללא נוכחותו, למרות שהיה ברור כי המשיב חולה (ולא מתחזה כחולה) ונמצא בבירור רפואי; לא הייתה להחלטת הוועדה תשתית עובדתית ראויה. עוד נקבע כי אף החלטת ועדת השניים (להלן- הוועדה) אליה הגיש המשיב בקשה לדיון נוסף, לא ריפאה את הפגמים שנפלו בהחלטת ועדת הבירור. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי הוועדה לא ערכה בדיקה מעמיקה בכל התלונות שהגיש המשיב ולא בדקה את הסיבות למערכת היחסים העכורה בין המשיב לבין הממונים והעובדים. בנסיבות אלה קבע בית הדין כי התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתה של הוועדה הייתה רעועה ולא ראויה ועל כן נפל פגם מהותי בעבודתה, המצדיק את ביטול החלטתה בדבר פיטורי המשיב. 

5.         לאור מסקנתו כי בפיטורי המשיב נפלו פגמים מהותיים פנה בית הדין לבחינת הסעד הראוי בנסיבות המקרה. בדיון בסעד הראוי הביא בחשבון בית הדין גם עדויות חדשות שנשמעו בפניו בשנת 2008, ולפיהן בשלב מסוים בשנת 2007 הייתה נכונות של הנהלת המבקשת להחזיר את המשיב לעבודה, אשר בסופו של דבר לא הגיעה לידי מימוש. כן נתן בית הדין משקל לכך ששניים מחברי ועדת הבירור השנייה אשר החליטה על פיטורי המשיב העידו בפניו כי ככל שהעובדות הידועות להם היום היו ידועות להם בעת קבלת ההחלטה לא היו מחליטים לפטר את המשיב, וכי נוכחו לדעת שעובדות שהוצגו בפניהן אותה עת לא כולן היו נכונות, וכי העובדים עשו פרובקציות למשיב. בית הדין קבע כי בשים לב לסעד הראוי לעובד שפוטר עקב היותו "חושף שחיתויות", ולנוכח העובדה שהממונים והעובדים פגעו במשיב והתנכלו לו עקב חשיפת השחיתויות, והתנכלויות אלה הביאו לפיטוריו, כאשר הנהלת הרכבת לא קיימה את חובתה להגן על המשיב, ובהתחשב בקביעותיו כי יש לבטל את ההחלטה על פיטוריו עקב הפגמים החמורים שנפלו בה, יש לחייב את המבקשת להחזיר את המשיב לעבודה ולשבצו בתפקיד אשר יתאים לכישוריו ולמצבו הבריאותי. בנוסף, חייב בית הדין את הרכבת לשלם למשיב שכר בסך של 6,653 ש"ח החל מיום 1.4.07 (המועד בו סברה הנהלת הרכבת כי יש מקום להשיב את המשיב לעבודה) ועד ליום השבתו לעבודה בפועל. בהתאם נקבע כי על הרכבת לשלם למשיב סך של 372,568 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.8.09 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת המשיב בסכום כולל של 50,000 ש"ח.